החובבן

'החובבן' הוא סרט בסדר.

כמובן, זה לא רע. אם יש מקום ליצירות מופת וגם לסרטים גרועים, גם לסרטים שהם 'בסדר' יש מקום. כול כך הרבה אנשים השקיעו את זמנם ביצירת סרט שהוא לא מעבר ל'בסדר', זכותם. אחרי הכול זו הפרנסה שלהם.

'החובבן', בניגוד לרוב סרטי ה'בסדר', לפחות מנסה לעשות משהו אחר. מעיין מותחן אקשן בסגנון ליאם ניסן (רק עם ראמי מאלק במקום ניסן) אבל כזה שהגיבור שלו הוא, כמו שמרמז שם הסרט, חובבן. הוא לא מסוגל להרוג אנשים והדרך שלו להרוג אנשים זה בדרכים מקוריות עד מטופשות נורא.

לאחר שאשתו נהרגת במתקפת טרוריסטים בלונדון, צ'ארלי (מאלק) יוצא לנקום באנשים שהרגו את אשתו. כמו שכתבתי בפסקה הקודמת, צ'ארלי לא מסוגל להרוג, למרות זאת הוא הולך לאימון בסי אי איי עם דמות מגניבה בשם רוברט הנדרסון (לורנס פישבורן) ומשם הוא יוצא למסע הנקמה שלו.

'החובבן' הוא בהחלט סרט שהשקיעו בו. נראה שניסו להפוך את סצנות האקשן והמתח לסצנות 'גדולות', אבל זה הולך להם ככה ככה. הבעיה הכי גדולה של 'החובבן' זה שהבימוי שלו לא מדהים. ג'יימס יוז, במאי הסרט, לא מראה כישרון יוצא דופן בבימוי סצנות האקשן והמתח בסרט. פיצוץ פה, מכה שם. בסדר. לא מדהים. הלאה.

ובגלל שהאקשן והמתח לא מלהיבים, אפשר לשים לב שהיחס של הסרט לטכנולוגייה מזכיר סרטים מהניינטיז. 'החובבן' הוא מהסרטים האלה שמתייחס למחשבים כאל הוקוס פוקוס טכנולוגי, כזה שיכול לעשות כול דבר (ברצינות, באמת כול דבר) כול עוד זה נוח לתסריט. בתור איש מחשבים בין השאר, זה טיפה הציק לי והוריד לי ממידת הרצינות שבה יכולתי לקחת את הסרט.

אבל למרות כול זה, 'החובבן' הוא, כפי שכתבתי בתחילת הביקורת, סרט בסדר. ראמי מאלק נותן הופעה סבירה פלוס בתפקיד הראשי, לורנס פישבורן נותן הופעה ממש מגניבה כאיש סי אי איי וגם שאר השחקנים בסדר עד לא רעים.

'החובבן' הוא לא סרט זכיר במיוחד אבל כשעתיים של בילוי בקולנוע הוא עושה את העבודה שלו. יש בו אקשן ומתח סבירים, יש בו שחקנים לא רעים ויש לו סצנות מדליקות של גאדג'טים. באמת שהיה יכול להיות גרוע יותר, אבל אפשר לשאוף ליותר.