מיקי 17

בונג ג'ון הו הוא אחד הבמאים האהובים עלי. השליטה המאסטרית שלו בכלי הקולנוע העומדים לרשותו, ההומור השחור, השחקנים הנהדרים והוויזואליה המהממת תמיד מככבים בסרטיו והופכים אותם לתענוג לצפייה.

לפני 6 שנים בונג ג'ון הו הוציא את 'פרזיטים' שעשה היסטוריה והפך לסרט הלא דובר אנגלית הראשון שזוכה באוסקר. לאחר מכן הוא קצת נעלם ועכשיו הוא סוף סוף מוציא סרט חדש שעליו הביקורת. היה שווה לחכות?

מיקי בארנס (רוברט פטינסון) הוא בחור שנמלט מסוג של מאפייה בכדור הארץ לכן הוא מסכים, מבלי לדעת מה זה, לעבוד במקום כלשהו בחלל. התפקיד שלו מחייב למות כול פעם מחדש ומכונה מיוחדת 'מדפיסה' אותו כול פעם שהוא מת עם גופו וזכרונותיו.

מאז שנגמר שיגעון סדרת סרטי 'דמדומים' (שאגב, לא ראיתי אף סרט שלה מעולם) רוברט פטינסון מנסה לעבוד בכמה שיותר סרטים מיוחדים עם מיטב הבמאים. אני שמח להגיד שזה מצליח לו. ב'מיקי 17' הוא נותן את מה שהיא ההופעה הכי טובה שלו בקריירה עד כה. הוא 'לועס' את התפאורה ונותן הופעה משוגעת לחלוטין כגיבור הסרט. גם מארק רפאלו וטוני קולט נותנים הופעות מוצלחות.

'מיקי 17' זה לא הסרט הכי טוב של בונג ג'ון הו אבל בדירוג סרטיו הוא באמצע כזה. הוויזואליה בסרט מרהיבה ממש, הבדיחות בסרט קורעות מצחוק והכי מיוחד בסרט זה שהוא הזוי אבל לא הזוי 'הא הא תראו איזה מוזר זה' אלא הוא שם את הדברים ההזויים ברקע כאילו הם תמיד היו שם ונותן לנו להבין ולצחוק לבד מזה.

כראוי מסרט של בונג ג'ון הו, 'מיקי 17' הוא ממש לא סרט לכולם אחד. יש שלא ייתחברו לקרקסיות הכללית של הסרט, יש כאלו שיימצאו אותו יחסית קשה לעיכול ויש כאלו שסתם לא יבינו על מה המהומה.

החסרון היחידי של 'מיקי 17' זה האורך שלו. הסרט נמשך שעתיים ועשרים והוא ארוך נורא. יש בו קטע בה נראה שהסרט נגמר אבל לאחר מכן הוא ממשיך עוד ועוד. היה בהחלט אפשר לקצץ ועדיין התוצאה הסופית הייתה טובה יותר.

אבל אלו זוטות. בשורה התחתונה, 'מיקי 17' הוא יצירת מופת. סרט כיפי ממש, קורע מצחוק, יפיפה ותענוג של ממש. אם אתם ממעריצי בונג ג'ון הו או שסתם נמאס לכם מסרטים בינוניים 'מיקי 17' הוא כמו ברזייה במדבר עבורכם. סתם שאתם חייבים לראות כי כמוהו עושים בקושי.