ת'אנדרבולטס

אפתח את הביקורת בווידוי: אינני מעריץ של סרטי מארוול. לדעתי מרבית הסרטים שיצאו תחת המטריה של מארוול סטודיוס הם בינוניים, נטולי ברק קולנועי ומאדירים חשיבה קולנועית מצומצמת. צפיתי מאוד בגלל הביקורות הטובות ש'ת'אנדרבולטס' יהיה הסרט שישבור את הנוסחה הזאת. זה לא קרה לצערי.

כמובן, אתם בטח שואלים למה רק עכשיו, כמעט 3 שבועות אחרי שהסרט יצא, אני כותב עליו ביקורת. אין לי תשובה, ככה יצא. ממלא הביקורת הזאת לא תשכנע אף אחד: מי שאוהב את מארוול ו/או השתכנע מהביקורות הטובות כבר ראה את הסרט לפחות פעם אחת ומי שלא סובל את מארוול יודע להתרחק מ'ת'אנדרבולטס'. אבל בכול זאת, הנה שני הסנט שלי על הסרט.

ילנה (פלורנס פיו) היא מתנקשת מדוכאת שתוהה על משמעות החיים שלה. בין קפיצה מבניין אחד לירי על נבלים מצד שני, היא מתאחדת עם עוד כמה חסרי מזל אומללים ועם באקי (סבסטיאן סטאן המהמם) וביחד הם יוצאים להפוך את העולם למקום קצת פחות רע ומדכא ואומלל.

אפתח בדברים הטובים: האקשן בסרט לא רע בכלל. לפני הסרט קראתי ראיון שטוען שהאקשן בסרט ניסה להיות כמה שיותר פרקטי ומרגישים את זה. היריות, הפיצוצים והמשאיות המתהפכות שבסרט מרגישים בהחלט כמו משהו שבאמת היה על הסט ולא עבודת מחשב. לפחות בתחום הזה כול הכבוד ל'ת'אדרבולטס'.

אבל מה שהוא לא אקשן? ככה ככה. אני יודע שהניסיון להפוך את הסרט לאפור וחסר חשק זה חלק מהפואנטה העמוקה של הסרט, אבל זה הופך גם את 'ת'נאדרבולטס' לסרט לא זכיר. אף דמות בסרט היא לא כזאת שאפשר להתחבר אליה, לרצות בטובתה או להתחפש אליה בפורים. מדובר בסך הכול בחבורה של אנשים משעממים שעושים עבודה... לא מלהיבה.

התסריט של הסרט לא אחיד. ניקח לרגע את דמותה של ג'וליה לואיס דרייפוס, שנראית כאילו ייצאה היישר מהסדרה 'ויפ'. רגע אחד היא טובה ורגע שני היא רשעית מוהאהאהא. מתי היא כול אחד מהצדדים האלו זה תלוי גם מתי זה נוח לתסריט ולהתקדמות העלילה, מה שגורם ל'ת'אנדרבולטס' להרגיש קצת מרושל בדרך בה הוא מתקדם.

אז יש לנו אקשן לא רע, דמויות לא זכירות, נבל משעמם וויזואליה אפרפרה. זה הופך את 'ת'אנדרבולטס' לסרט שהוא בסדר כזה, אני מניח? לא סבלתי בו אבל אני לא מרגיש צורך, במיוחד בביקורת הזאת, להמליץ עליו בחום למי שלא ראה. סרט שהוא מדוכא שתוהה על משמעות החיים שלו ולא מעבר. ממארוול היה אפשר, למרות שאני לא מת עליהם, לצפות לקצת יותר.