העוקץ הפיניקי

אפתח את הביקורת בווידוי: ווס אנדרסון הוא אחד הבמאים הפעילים הכי אהובים עלי. הוויזואליה המטריפה בסרטיו, התוכן המעניין (לדעתי מי שטוען שהסרטים שלו הם צורה על פני תוכן פשוט לא הבין אותם), השחקנים הנהדרים שמעטרים כול סרט שלו וההומור האספרגרי והקורע מצחוק שלו הופכים כול סרט של ווס אנדרסון בעיניי להנאה אחת גדולה.

לא מזמן יצא לאקרנים (והספיק כבר לרדת) סרטו החדש 'העוקף הפיניקי'. כמעריץ מושבע של ווס ראיתי כבר את הסרט פעמיים ואין לי בעיה לראות אותו שוב. כן, הוא עד כדי כך טוב.

אז על מה זה 'העוקץ הפיניקי'? זה על איש העסקים זא זא קורדה (בניסיו דל טורו) שיוצא ביחד עם בתו הנזירה ליזל (מיה טריפלטון, הבת של קייט ווינסלט) למסע חובק עולם בעקבות אנשים שלא מתים עליו. הם פוגשים שלל אנשים משונים ומשעשעים, מציעים לכול אחד מהם רימון יד ומסתבכים.

הבעיה היחידה של 'העוקץ הפיניקי' זה העלילה שלו. נכון, טענתי שלפי דעתי כול מי שטוען שהסרטים שלו הם בעיקר צורה על פני תוכן פשוט לא הבין אותם, אבל את העלילה של 'העוקץ הפיניקי' קשה מאוד להבין. ראיתי את הסרט גם עם תרגום לעברית וגם עם כתוביות באנגלית ובשניהם לא מצאתי את הידיים ואת הרגליים בתככנים ובמזימות שהסרט מראה.

ועכשיו לתשבחות: כראוי מכול סרט של ווס אנדרסון, העיצוב האומנותי של 'העוקץ הפיניקי' פשוט ממתק לעיניים. כול לוקיישן שבו הסרט מתרחש מקבל גוונים וצבעים משלו. זה הופך את הסרט לכזה שתענוג לחוש ולראות אותו.

'העוקץ הפיניקי' ממש אבל ממש מצחיק. הוא לא בוחל בשום סוג של בדיחה כדי לשעשע את הקהל. בין אם זה שנינויות, ספלסטיק או התנהגות מוזרה של הדמויות. מדובר בסרט קורע מצחוק וזה מראה למה ווס אנדרסון אשף בצחוקים והנאה.

אך מעל הכול, מדובר בסרט הכי דתי של ווס אנדרסון. 'העוקץ הפיניקי' עוסק בעולם הבא, בדת, באמונה ובשאלה הנצחית מה יותר חשוב: כסף או אמונה. העיסוק של הסרט בנושאים אלו משעשע כמובן אבל הוא גם מעורר מחשבה ועם מסרים שייגרמו לכם לצאת חושבים מהסרט.

בשורה התחתונה, 'העוקץ הפיניקי' הוא תענוג של סרט ואחד הטובים של השנה בעיניי. שנון, מצחיק, הזוי בקטע טוב, יפיפה וויזואלית וכיפי נורא נורא. לא יכול להבטיח שמי שלא מעריץ את ווס אנדרסון יהנה, אבל אם אתם ממעריציו או שסתם בא לכם לפתוח את הראש לקולנוע מסוג אחר 'העוקץ הפיניקי' יהיה חגיגה קולנועית עבורכם. איזה כיף שיש ווס אנדרסון בעולם!