חמדה

'למה בעצם 'לא תחמוד' זו בעצם עבירה על פי עשרת הדיברות?'

אודה ואתדווה שלא ראיתי הרבה סרטים של שמי זרחין. חוץ מ'חמדה' ו'השתיקה' שלו מלפני שנתיים לא ראיתי סרטים של אחד הבמאים המהוללים בתעשיית הקולנוע הישראלית. ולפי 'חמדה', כדאי שאתקן זאת בהקדם.

הסרט מתרחש בקיבוץ כלשהו בצפון. ששי (ששון גבאי), גבר בן 73 ואפי (אסי לוי), אישה בת 50, מתרוצצים בין עבודות שונות ומשונות כדי לגשר על החוב של דרור, בנו של ששי, שיצא לגלות בבריסל. אומנם ששי ואפי מבוגרים מאוד אבל הם מאוד אוהבים אחד את השני ויש ביניהם מספיק הומור בכדי לשמור על חיי נישואים בריאים ומאושרים.

את הסרט מעטרים בהופעות משחק מדהימות ששון גבאי ואסי לוי. הם נותנים את כול כולם והכי מדהים שזה נראה כאילו הם לא מתאמצים בכלל. קלאס באפס מאמץ מה שנקרא. ששון גבאי נותן המון נפח, עומק ונשמה לדמות הזקן שנראה כי ראה הכול אבל בעצם הוא לא ראה כלום. כך גם אסי לוי שנותנת את אחד ההופעות הטובות בקריירה שלה. יש ביניהם המון כימיה והכימיה בינהם מדליקה את המסך באש האהבה והתשוקה.

'חמדה' הוא סרט אנסמבל. יש בו הרבה עלילות, בין השאר יש לנו את האחיינית של ששי, ילדה בת 12 בערך שלא מפסיקה לקלל ולהגיד 'פאקינג' עם כול דבר, את הבת של ששי, את האחיין שלו שבלע מטבע של שקל ועוד ועוד. כול דמות לוקחת את הסרט לכיוון אחר והופך את הסרט לכזה שאי אפשר לדעת איך יסתיים. סרט שהוא הפתעה מתחילתו ועד סופו.

התסריט של 'חמדה' לא מושלם, אבל הוא כתוב היטב, הדיאלוגים בו קולחים ושנונים, העלילות זורמות ולא נתקעות ונראה שהפעם זרחין עלה על הגל אחרי הכישלון של 'השתיקה'.

הבעיה היחידה של 'חמדה' זה האורך שלו. בגלל שזה סרט שלא מפסיק להפתיע, הוא מפתיע גם בצורה בה הוא נסגר. אי אפשר לדעת מתי הסרט מתכוון לסיום מה שנותן לו תחושה של סרט ארוך מאוד. היה אפשר להוריד ממנו עלילה אחת או שתיים.

אבל אלו זוטות. בשורה התחתונה, 'חמדה' הוא אחד הסרטים הישראליים הטובים של השנה ומועמד בטוח בפרסי אופיר 2024. דרמה סוחפץ, עם משחק מדהים של ששון גבאי ואסי לוי ותחושה שבסוף רוצים לראות עוד מהבמאי הזה. כאמור, לא ראיתי כמעט סרטים של שמי זרחין אבל הסרט הזה ייזכר כאחד המוצלחים שלו.