הרעיון מאחורי 'המשאלה' היה יפה דווקא: לעשות סרט אנימציה שחוגג 100 שנים לאולפני האנימציה של דיסני ואת המורשת הענפה שלהם. חבל שהסרט יצא מאוד מעפן.
העלילה בסרט מקושקשת מאוד וקשה להבין אותה בגלל זה, אבל בקצרה: הגיבורה הראשית של הסרט היא אשה, בחורה חריפת שכל (שהדיאלוגים שלה, בניגוד למה שחשבתי, לא נכתבו ע"י צ'ארלי קאופמן ואהרון סורקין) שלא מתקבלת לעבודה אצל המלך מגניפיקו, המלך של הממלכה בו אשה חיה.
יום אחד כוכב המשאלות מתגלה לאשה ומגשים את כול משאלותיה. זה מאוד מכעיס את מגניפיקו, שטוען שהוא היחידי שאחראי על המשאלות בממלכה, והוא יוצא למרדף אחרי אשה.
'המשאלה' הוא סרט עם כול כך הרבה כשלים שאני לא יודע מאיפה להתחיל. ממה אני אתחיל באמת? אה כן, מהאנימציה המכוערת. האנימציה של 'המשאלה' נראית כאילו הפסיקו לעבוד עליה באמצע. היא מכוערת ממש וכשהסרט מנסה להרשים את הקהל (דבר שקורה כמה פעמים) העיינים שלי כאבו.
אין פיתוח דמויות בסרט. אשה, מגנפיקו ושאר הדמויות בסרט מתחילות ומסיימות את הסרט בלי שינוי באופי שלהם, דבר שמונע הזדהות עם דמות כלשהי ויהפוך את הסרט למשעמם עבור ילדים (וגם מבוגרים האמת).
התסריט מקושקש. דברים קורים מהר ובלי הסבר. דבר אחד טוב שאני יכול להגיד לטובת הסרט זה שהוא קצר, אז הקשקוש הזה עובר מהר.
גם השחקנים לא עושים עבודה טובה. אריאנה דבוז שרה יפה בתור אשה אבל כשהיא לא שרה נראה שהסרט לא ממש מעניין אותה. גם כריס פיין בתור מגניפיקו לא נראה כאילו הוא בא לעבוד אלא רק בשביל הכסף.
השירים ב'המשאלה' הם ככה ככה. שיר הנושא יפה מאוד אבל חוץ ממנו השירים נשכחים ואיך שהסרט נגמר ויצאתי מהאולם לא יכולתי לדקלם אף אחד מהשירים בסרט מרוב שהם גנריים.
הדבר הטוב היחידי בסרט זה הקרדיטים שלו. במהלך הקרדיטים אנחנו רואים את דמויות דיסני מסרטיהם לאורך השנים וזה ריגש אותי נורא.
בשורה התחתונה, 'המשאלה' הוא כישלון של אולפני האנימציה של דיסני. סרט מעפן, מכוער ולא מעניין אפילו לרגע. אם אתם רוצים ללכת עם הילדים שלכם לסרט, כבר עדיף להישאר בבית ולראות את 'מלך האריות' בפעם המיליון.
