ב-2015 (שזה למרבה הזוועה לפני כמעט עשור), אחרי רצף של כמה אכזבות, פיקסאר הוציאה את 'הקול בראש', סרט ששבר קופות, היה יצירת מופת וסיפק לפסיכולוגים חומר למחשבה. התוודענו למפקדת הרגשות בתוך ראשה של הילדה ריילי וגילינו שאצל כול אחד מאיתנו יש מפקדה כזאת של רגשות שאחראים על מה שאנחנו מרגישים באותו רגע. ממש אהבתי את הסרט הזה.
גם עכשיו פיקסאר נמצאת באחת מתקופותיה הפחות טובות. גם, אחרי רצף של כמה כישלונות ואכזבות מבחינת איכות, מישהו באולפן חשב שזה הזמן הכי טוב לחזור לריילי, שעכשיו היא בת 13, עם פוני שמסתיר חלק מהמצח שלה, שחקנית הוקי מתחילה ועם רגשות חדשים בתוך מפקדת הרגשות שלה.
הפעם, אל שמחה, כעס, פחד, קנאה ועצב מצטרפים חרדה, שיממון, קנאה ומבוכה. חרדה (בקולה של מאיה הוק, בהנחה ואתם רואים את הסרט בגרסה האנגלית) חושבת שהיא מכירה את ריילי המתבגרת הכי טוב והיא משתלטת על המפקדה. עם שמחה ושאר הרגשות בראשונה של ריילי להוכיח לה שיש עוד רגשות בחיים חוץ מחרדות.
אשים את השורה התחתונה כאן: 'הקול בראש 2' לא מגיע לפסגה הגבוהה של הסרט הראשון, אבל הוא גם לא רחוק משם. כמו הסרט הראשון, גם סרט ההמשך מספק המון חומר למחשבה עבור הורים, פסיכולוגים וגם צופים מזדמנים שבאים לראות משהו לא מטומטם. מהבחינה הזאת 'הקול בראש 2' לא מאכזב.
האם הוא מושלם? ובכן, כמעט. הבדיחות קורעות מצחוק, האנימציה ממש מרהיבה ברמה שהיא ריאליסטית לא פחות מהשותף שלכם לצפייה ומעל הכול המסרים שהסרט מעלה, בנוגע לנקודות שבר בחיים וחרדות, נגעו בי ממש וגרמו לי במהלך הסרט לבכות פעמיים (!). אני בדרך כלל לא בוכה בסרטים כי אין לי לב, אבל ב'הקול בראש 2' נגעו לי בעצבים די חשופים.
מעל הכול, נראה שהסרט בוים ע"י מישהו שאכפת לו מהמקור. נכון, העלילה היא קצת שחזור של הסרט הראשון מהבחינה שגם הוא מסע במהלכו הרגשות יילמדו משהו חדש על עצמם, אבל בידיו הבוטחות של קלסי מאן (שזה אגב סרטו הראשון בבימויו) הסרט נמנע מלשעמם או לחזור על עצמו והוא מרתק לכול אורכו.
בשורה התחתונה, 'הקול בראש 2' הוא סיפור הצלחה. סרט המשך סוחף, מרהיב, קורע מצחוק, כיפי ממש ועשוי כול כך טוב שהוא מעשיר רטרואקטיבית גם את הסרט הראשון (בדומה ל'פיוריוסה' שיצא לא מזמן) ועושה חשק לראות את 'הקול בראש 3'. תשאירו את הילדים בבית, לכו אתם ההורים לראות את 'הקול בראש 2'!
Comments