כאב אמיתי

אני אוהב דרמות סאנדנס. נכון, הן לא מחדשות הרבה ורובן נקלעות לאותה תבנית: אורך של שעה וחצי, רגעים מצחיקים ומחממי לב, כימיה מדהימה בין השחקנים הראשיים, תחושה של מינוריות באופי הסרט ובכורה בפסטיבל סאנדנס.

לכן הייתי אמור ממש לאהוב את 'כאב אמיתי', סרט שיצא רק לאחרונה לבתי הקולנוע בארץ שנה אחרי הפרימיירה שלו בפסטיבל סאנדנס. למרבה המזל זה אכן מה שקרה.

דייוויד (ג'סי אייזנברג, שגם ביים את הסרט) ובנג'י קפלן (קירן קאלקין, שהולך לזכות באוסקר על תפקידו בסרט זה) הם שני בני דודים שיוצאים ביחד עם קבוצה לסיור שואה בפולין במטרה להתחבר למורשת שהשאירה סבתם המנוחה. הם לא ראו אחד את השני מלא זמן ועד כמה שהם שמחים לראות אחד את השני צצים גם קונפליקטים בינהם.

'כאב אמיתי' לא מבזבז זמן. אנחנו מתחילים את הסרט במפגש בין דיוויד ולבנג'י ומכאן הסרט קופץ לפולין. בזכות אורכו הקצר של הסרט אין בו שומן של קטעים מיותרים וכול סצנה בו חשובה ומקדמת את הסרט.

הסרט עוסק בזיכרון השואה, נושא שהאמריקאים לא כול כך מבינים בו אבל אנחנו כן. בין השאר הסרט דן באיך יהודים מרגישים כאשר הם במחלקת VIP ברכבת, איך אנחנו מקדשים את זיכרון השואה ומה אנחנו עושים כדי שזה ייעבור לדורות הבאים. הסצנות שעסקו בזה גרמו לי לדמעות של רגש.

'כאב אמיתי' נשען בעיקרו על ג'סי אייזנברג וקירן קאלקין, ולמרבה המזל יש בינהם כימיה מטורפת. הם משחקים מדהים ואפשר לראות שהם נהנו על הסט.

בשורה התחתונה, 'כאב אמיתי' הוא אחד הסרטים הכי טובים שמקורנים עכשיו בקולנוע. סרט קצר, מרגש וקורע מצחוק שממש כדאי לכם לראות עם אמא/סבתא שלכם, אבל גם לבד זה בסדר.