אודה ואתוודה: אינני מחובבי הבמאי לוקה גואדגנינו. 'קרא לי בשמך' ו'סוספיריה' שלו היו בעייני אכזבות גדולות מאוד אבל את 'עצמות והכול' מאוד אהבתי, למרות קטעי הקניבליזם הקשים לצפייה.
עכשיו יצא 'מתחרים', סרט שמוקד המשיכה שלו זה לראות את זנדאייה עושה שלישייה עם מייק פיסט וג'וש או'קונור. הביקורות המשבחות בטירוף לסרט הנ"ל שיכנעו אותי לקנות כרטיס ל'מתחרים' ואני שמח שעשיתי זאת.
העלילה לא קשה להבנה: היא על משולש אהבה בין טאשי (זנדאייה), שחקנית טניס מצליחה, בעלה וחבר הילדות שלו. השלושה נכנסים ביחד למחול מחרמן במיוחד של אהבה, סקס וטניס.
מה שעושה את 'מתחרים' לכול כך מוצלח זה הבימוי של לוקה גואדגנינו. גואדגנינו מביים את הסרט כמו מאסטר: הוא משתמש בהרבה קפיצות בזמן, בוואן שוטים מבריקים, בצילום מרהיב ומוציא תצוגות משחק עוצרות נשימה מזנדאייה, פיסט ואו'קונור. אחרי הסרט הזה שמתי ברשימת הצפייה שלי את שאר הסרטים של גואדגנינו שלא ראיתי. אולי אחרי הכול מדובר בבמאי ממש טוב.
הסרט גם מתהדר בפסקול טכנו מקפיץ במיוחד של הצמד המוכשר טרנט רנזור ואטיקוס רוס. השירים בסרט ממש אדירים, הנעימות סוחפות וכול זה ייגרום לכם לשמוע את הפסקול בלופים כאשר תצאו מהסרט.
אבל מעל הכול מדובר בסרט מאוד בוגר. התסריט של הסרט משתמש בטניס כדי לדמות את הפינג פונג שטאשי עושה בין בעלה ולבין חבר הילדות שלו. התסריט שואל אותנו שאלות על הצלחה, אהבה, תשוקה ומערכות יחסים. כך שבנוסף לפסקול המקפיץ, תצאו מהסרט גם עם לא מעט חומר למחשבה.
אבל האמת? זה סרט כיפי. ממש ממש כיפי. כמו לאכול פרעצל עם חמאה נימוחה. מדובר בסרט קליל, בראש צעיר שמיועד למבוגרים. הוא גם נבלע חלק בגרון, עובר מהר וקל לעיכול, כך שקשה מאוד לא להינות מ'מתחרים'.
בשורה התחתונה, 'מתחרים' הוא נכון לעכשיו הסרט הכי טוב שראיתי השנה בקולנוע. דרמת ספורט סקסית, צעירה, סוחפת, עם פסקול משובח ומהנה במידה מטורפת. דאם, בא לי לראות את זה שוב עכשיו.
Comments